פסגת השטן דאון מאייר ספר מתח

פסגת השטן מאת דאון מאייר, הוצאת אריה ניר, 2012
דרום אפריקה החדשה, שהשאירה את שלטון האימים של האפרטהייד מאחוריה, מתעוררת לחיים חדשים. אבל מתחת לתקוות ולציפיות, נולד רוצח. רוצח שמחסל רוצחי ילדים, רוצח פדופילים,
וכל מי שלא ראוי להיקרא אדם ישר. בלש אחד מחליט לעמוד מולו. הבלש מבין שמתי שהוא ארטמיס יחסל אנשים ישרי דרך. הבלש נמצא בנקודת מפנה דרמטית בחייו. הוא עומד לאבד את משפחתו, את כבודו ואת עבודתו אבל האו נחוש בדעתו לרדוף אחר ארטמיס עד הסוף שלו או של הרוצח אפילו שהוא מזדהה מאוד עם מטרותיו של הרוצח. ספר סוחף, מרתק, עוצר נשימה.
365 עמודים

דאון מאייר הוא מחבר הספר "13 שעות"  בהוצאת אריה ניר. הספר פסגת השטן זכה בפרס ספר המתח הטוב של השנה בדרום אפריקה (2004), בשוודיה ובצרפת (2010).
"אין ספק שזהו ספרו הטוב ביותר של דאון מאייר עד כה." Publishers Weekly
"סיפור מרגש, כתוב במומחיות, על אנשים שבורים המחפשים גאולה. ראוי לכל שבח ופרס." The Sunday Times
"התפעלתי ממורכבות העלילה, חייכתי לנוכח התחכום החצוף של כריסטין, הזדהיתי עם כאבו של טובלה, כאבתי את ייאושו של חריסל, ונותרתי ללא מילים מול הסיום המדהים." הגרדיאן
"הספר מספק תמונה מלאת חיים של העיר קייפטאון: קצת מטורפת, קצת רעה, קצת מסוכנת – אבל תמיד תוססת ושופעת פעילות. אין ספק שצפוי לה עתיד מזהיר אם היא מייצרת ספרות משובחת כמו ספר זה." הטיימס
"עלילה מתוחכמת, דמויות בנויות היטב, תובנות פסיכולוגיות חודרות, עלילה משכנעת. אין ספק שזהו ספרו הטוב ביותר של דאון מאייר עד כה." פבלישרס ויקלי
וזה מה שכותב אתר מאפיהו על הספר 'פסגת השטן' מאת דאון מאייר:
"

שמחתי מאוד להניח את ידי על המותחן המתורגם החדש הזה של דאון מאייר, זה שבנובמבר אשתקד זיכיתי את המותחן הקודם שלו, "13 שעות" בתואר המכובד "מותחן העונה" מרוב שבא לי טוב. אבל די קרוב להתחלה נפלו פני ואנחות של מיאוס ועצבים נמלטו מפי. וזה למה, כי שוב נפלתי  על הסיפור החבוט לעייפה הזה של השוטר-בלש האלכוהוליסט שהולך לתהליך הגמילה המשומש: פגישה באלכוהוליסטים אנונימיים, רופא שמבין אותו, התופעות הפיסיות, התופעות הנפשיות, המשברים, החרמנות על הבקבוק. מה יש להם? די. כמה אפשר. עזבתי את הספר המעצבן ועברתי לבא אחריו. אבל כשנגמר הבא אחריו התברר לי שלא רק מאלכוהול, אלא גם ממותחנים של דאון מאייר קשה להיגמל וחזרתי אל השוטר-מפקח בלשים בני חריסל, האפריקנר השיכור ממשטרת קייפטאון, אחד הלבנים האחרונים בכוח. נגמל, שאשתו אנה זרקה אותו מהבית בגלל הבקבוק והוא מנסה לשקם את יחסיו עם ילדיו קרלה ופריץ, שאותם ראה בשנים האחרונות מבעד לאדים.

ובינתיים, בתחום המקצועי, מתחיל רוצח מסתורי, מצוייד בחנית קצרה של הזולו, לעשות שפטים בפדופילים רצחניים שמערכת הצדק הדרום אפריקאית הניחה אותה מחוץ לכלא. במקביל, אאוט-אוף-דה-בלו  ולא ברור איך זה קשור, מספרת זונת צמרת את סיפור חייה לכומר סקרן.

חריסל המיוסר מנסה לשקם את חייו הפרטיים במקביל לחקירה הנמרצת שהוא מנהל בראש צוות חוקרים, תוך ניסיונות התנכלות ומוקשים שזורעים בדרכו חבריו השוטרים, שלא כולם טליתות שכולו תכלת, עד שמתחברים הסיפור של הזונה המתוודה אצל הכומר והסיפור של מחסל הפדופילים, ומאייר מגיע לקטע שבו הוא מומחה אמיתי: הגראנד פינאלה, כמה עשרות העמודים האחרונים של הספר, שבהם מבשילים כל המרכיבים שנארגו באמנות עד כה למערבולת מהירה, מותחת, רבת תפניות וזרועה בלא מעט הפתעות. דליקטס שמבהיר מדוע מאייר הוא באמת אחד הטובים בתחום. לקרוא. אין שאלה.