מכירת חיסול יו לורי הוצאת עם עובד, תרגם אסף אשרי, 2012.
כמובן שהשם הוא דו-משמעי. תומאס, חייל בשירותה הוד מלכותה, מאבטח אישים, לא אוהב לעבוד במיוחוד, יש לו הערות ציניות על מאובטחיו ועל מעסיקיו ועל העולם בכלל, כל מה שמעניין אותו האו פלירטוט פה ופלרטוט שם ולא לעבוד יותר מדי. יו לורי הוא לא אחר מאשר שחקן בריטי חביב ומשעשע. בספר זה, מתבקש בטלן רומנטי לחסל תעשיין אמריקני. לא רק שהוא לא מחסל אותו אלא מתאהב בבתו של התעשיין והכל מתהפך. הספר הוא מחווה מודע לג'ימס בונד ולגיבורים האנגלים של ספרי הריגול. ספר מבדר, מתוחכם ומשעשע ביותר.430 עמודים
מתוך אתר מאפיהו לספרי מתח:
השחקן יו לורי פירסם את המותחן הזה עוד ב-1996, ונחמד שטרחו לתרגם אותו, למרות הזמן שחלף. נותן תיקווה, שיתרגמו פעם גם את המותחנים הטובים והישנים של רוס תומס האמריקאי. הסיפור חשוב קצת פחות במקרה של המותחן הזה מסגנון הכתיבה. אפשר להניח שבאנגלית זה נקרא אפילו טוב יותר, אבל התרגום בסדר גמור בהתחשב בנסיבות ומעביר לשפתנו חלקים נכבדים מההומור ומההברקות.
הסיפור: תומאס לאנג הוא לונדוני, חייל מקצועי לשעבר שמוצא את פרנסתו בעיסקי הביטחון – שומר ראש, יועץ וביריון להשכיר. לאנג מקבל הצעה שהוא ממהר לסרב לה, והתוצאות הרגילות במותחנים מגיעות כסידרן: מכות, מרדפים, יריות, חקירות,יפיפיות סקסיות מדהימות, בריונים מגעילים במיוחד, השוטר הטוב, איש השו-שו הרע, השירות החשאי הבריטי, הסי.איי.אי. האמריקאי ושאר טובין. לאנג דוהר על אופנוע, מגזים בעישון ובשתיה, ואוכל בשבילו הוא כל מיני דברים בצבע חום שמכוסים רוטב (סטייקים). אבל לורי חוסך לנו את התיאורים המייגעים של ניסיונות הגמילה מאלכוהול שמאפיינים מותחנים רבים בתקופה המודרנית.
בסיפור יש לנו עסק עם "הקומפלקס התעשייתי-צבאי" שהתחיל למלא, יותר ויותר, את תפקיד אויב האנושות אצל כותבי מותחנים בריטיים מודעים מבחינה פוליטית, מאז שפירק מיכאיל גורבצ'וב את ממלכת הרשע הסובייטית והסוכנים הקשוחים של הק.ג.ב. המוסקובי עלו לישראל או התחילו לעבוד בשביל ילצ'ין ואחר כך בשביל פוטין.
קבלו תיאור של לורי: "השוטר הטוב", ידידו הוותיק סולומון מסיע אותו לפגישה עם ראש השו-שו הבריטי:
"זאת היתה מכונית 'רובר',ומכאן שהיה מדובר בעניין רשמי. איש אינו נוסע במכוניות הסנוביות המטופשות הללו, עם העיטורים המגוחכים העשויים עור ועץ שמכסים כל חריץ ותפר בפנים, אלא בלית ברירה. ורק לפקידי ממשל ולחברי מועצת המנהלים של 'רובר' אין ברירה.
לא רציתי להפריע לסולומון בזמן הנהיגה, כי יש לו מערכת יחסים מתוחה עם מכוניות, והוא לא סובל אפילו כשמדליקים לו את הרדיו. הוא היה מצויד בכפפות נהיגה, בכובע נהיגה, במשקפי נהיגה ובהבעת נהיגה, ואחז בהגה כפי שעושים כולם עד ארבע שניות אחרי הטסט. אבל כשעברנו בזחילה על פני הורסגארד פארייד, בפלירטוט מתמיד עם הארבעים קמ"ש, החלטתי להסתכן ולנסות.
'אין סיכוי, במקרה,להסביר לי מה הם חושבים שעשיתי?'
סולומון צקצק בלשונו, ואחיזתו בהגה התהדקה עוד יותר, והוא היה מרוכז כולו בעודנו מתמרנים בקטע מאתגר במיוחד של כביש רחב וריק…"
וכן הלאה.
משעשע, מתחיל לעייף קצת לקראת האמצע, מתרומם לקראת הסוף.
